פסק-דין בתיק ת"א 50840-01-12

לפני תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: " החוק").

א. הרקע ועיקר טענות הצדדים .

1.         ביום 7.9.11 סעד התובע בלוויית חבר, מר דוד לוי, במסעדת אל גאוצ'ו ברחוב מדינת היהודים 60 בהרצליה, המופעלת על ידי הנתבעת.

2.         התובע טוען כי במהלך הארוחה, פנתה אליו אחת המלצריות וטענה בפניו באופן מפתיע והיתולי כי הוא מזכיר לה את שחקן הקולנוע ג'ק ניקולסון. לטענתו, הוא הובך מאמירה זו אך ניסה להתייחס לאירוע כאל הלצה מחמיאה.

3.         התובע מוסיף וטוען כי בחלוף מספר רגעים, החלו במסעדה צעקות לכיוונו של התובע וכלפי שאר הסועדים במסעדה כגון "הנה ג'ק ניקולסון אחרי תאונה". על אמירה מבזה זו, טוען התובע, חזר מלצר נוסף, והמעוול העיקרי (להלן: " המלצר") ארבע פעמים, לקול צחוקם הרם של יושבי המסעדה.

4.         הנתבעת טוענת כי האירוע היה בשעת צהריים ביום חול, וכמו בדרך כלל, בשעה זו, המסעדה הייתה כמעט ריקה. מלבד התובע וחברו, היו במסעדה עוד ארבעה סועדים נוספים בלבד, ששולחנם היה רחוק משולחנו של התובע וחברו, ואלה לא שמעו ולא נחשפו לשיחה המבודחת שהתפתחה בין שני המלצרים לבין התובע בלבד.

5.         לטענת התובע, המלצר שם אותו ללעג ולקלס בפני כל באי המסעדה. כתוצאה מכך, טוען התובע, כי פניו הולבנו ברבים. כן לטענתו, נוכח העובדה כי סעד אתו מכרר ותיק שלו, הועצמו עגמת נפש ותחושת העלבון שנגרמו לתובע.

6.         מנגד, טוענת הנתבעת, כי התובע הגיב בחיוך ובהנאה גלויה להערתה של המלצרית בדבר הדמיון שלו לשחקן הקולנוע, וציין כי אין זו הפעם הראשונה שדברים מעין אלו נאמרים לו. כמו כן, טוענת הנתבעת, כי בניגוד לטענת התובע, לא היו כל צעקות לכיוונו וכי הסועדים הנוספים במסעדה לא שמעו את חילופי הדברים.

7.         הנתבעת מודה כי המלצר אמר לתובע כי הוא נראה כמו ג'ק ניקולסון לאחר תאונה, אך מדגישה שהדבר נאמר מתוך הומור וכי התובע וחברו הגיבו בצחוק עליז לאמירה. כן טוענת הנתבעת כי לא היו צעקות כלשהן ולא הפניית אצבע של המלצר לעבר התובע.  

8.         התובע טוען כי מדובר בדברי לשון הרע של המלצר, והראיה - שמנהלת המסעדה נזפה במלצר על התנהגותו ודבריו שלעיל.

9.         התובע טוען כי הוא נפגע מהאירוע עד עמקי נשמתו, ומשלא הניח לו המקרה, הבין כי לא יוכל לשקוט עד שלא ימוצה הדין עם המלצר והנתבעת, כמי שמינתה את המלצר לתפקיד.  

10.        מנגד, טוענת הנתבעת, כי התובע וחברו המשיכו בסעודה ללא כל הערה או טרוניה, ומבלי שניתן היה להבחין כי התובע נעלב מדברי המלצר. כן לטענתה, בסיום הארוחה עזבו התובע וחברו את המסעדה שבעי רצון, והפגינו את שביעות רצונם בכך שהשאירו תשר למלצרים.

11.        התובע טוען כי למחרת פנה לנתבעת בדרישה כי תמצא דרך לפצות אותו על עגמת הנפש שנגרמה לו. לטענתו, סירבה נציגת הנתבעת לקדם את הטיפול בדרישתו, והסתפקה בתשובה כי העניין טופל והמלצר ננזף, ובכך תם המקרה מבחינתה של הנתבעת. מנגד, טוענת הנתבעת, כי התובע פנה אל מנהלת הנתבעת טלפונית, מספר ימים לאחר האירוע, וגולל בפניה את טענתו, כאשר בשיחה זו, לא ביקש התובע פיצוי כלשהו, אלא עמד על כך שהמלצר יינזף על דבריו. לטענת הנתבעת, לו ידעה כי התובע מצפה לפיצוי, הייתה מזמינה אותו ואת חברו לביקור במסעדה "על חשבון הבית" כחוויה מתקנת.  

12.        התובע טוען כי הואיל והמלצר, שלוחה של הנתבעת, ביצע את לשון הרע במזיד ובכוונה לפגוע, על הנתבעת לפצות אותו בסכום של 51,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק.

13.        מנגד, טוענת הנתבעת, כי המלצר הוא שלוח של הנתבעת בכל הקשור למתן שירות הגון וטוב ללקוחות המסעדה, וככל שחרג מכללים אלה, הוא אחראי אישית למעשיו ואין הנתבעת צריכה לשאת באחריות לדבריו המיותרים. כמו כן, טוענת הנתבעת כי אין בהודאתה בהלצה חסרת הטעם של המלצר, כדי להוות הסכמה לזכותו של התובע להיפרע ממנה פיצוי.

14.        לטענת הנתבעת, דברי המלצר לא היו אלא הלצה, וכוונתו של המלצר הייתה להתבדח עם התובע כדי וליצור אווירה נחמדה ועליזה. כן מכחישה הנתבעת את עצם טענת לשון הרע, שכן איש מעולם לא סבר, עקב דברי המלצר, כי התובע אמנם עבר תאונה. הנתבעת טוענת כי דברי המלצר נאמרו בחוסר מחשבה אך בתום לב וללא כוונת זדון.

ב. דיון והכרעה .

ב.1. חבות מעביד ואחריות שילוחית .

1.         התובע טוען כי קיימת אחריות שילוחית של הנתבעת לדברי לשון הרע הנטענים שאמר המלצר אודות התובע מכוח היותה מעבידתו של המלצר שעה שדברי לשון הרע הנטענים נאמרו במהלך הרגיל והשוטף של עבודתו של המלצר אצל הנתבעת.